מדינת ישראל נ' עוז עתיד אינטרנשיונל בע"מ

גזר דין

1.הנאשמת בתיק זה הואשמה בהעסקת עובדים זרים ללא היתר, וכן באי-החזקתם במקום העבודה של מסמכים שונים הנוגעים לתנאי העסקת העובדים. ביום 21.2.13 ניתנה הכרעת הדין, בה זוכתה הנאשמת מחמת הספק מהאישום בהעסקת עוזרים זרים ללא היתר, והורשעה בעבירה השנייה של אי-החזקת המסמכים.

2.בשלב הטיעונים לעונש הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון לפיו יוטל על הנאשמת קנס בסך 10,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת במשך שלוש שנים. יחד עם זאת, הוסכם על הצדדים כי הנאשמת תטען ראשית לכך שיש מקום להסתפק בתיק זה בענישה ללא הרשעה, בקשה לה התנגדה המאשימה, ורק אם וככל שתידחה בקשה זו, יתבקש בית הדין לאשר את הסדר הטיעון.

העתירה לענישה ללא הרשעה

3.הנאשמת מסתמכת בעתירתה לענישה ללא הרשעה על שני פסקי דין מן העת האחרונה. הראשון הינו פסק דינו של בית המשפט העליון ב- רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל (23.10.12) והשני הינו פסק דינו של בית הדין הארצי ב-עפ 50155-08-10 חברת השמירה בע"מ נ' מדינת ישראל (6.11.12).

3.אין בידי לקבל את בקשתה זו של הנאשמת. אכן, בפרשת חברת נמלי ישראל נפסק כי במקרים חריגים מוסמך בית משפט להימנע מהרשעתו של תאגיד. ברם, באותה פרשה, נפסק במפורש כי אין בעניין הסמכות שלא להרשיע תאגיד כדי "לפתוח חלילה פתח לאי הרשעה כעניין שבשגרה במקרה של עבירות תאגיד". עוד אציין שבאותה פרשה הודתה הנאשמת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום בהנחה שתוכל לעתור לאי הרשעתה. זאת, בשונה מהמקרה שלפני, שבו בחרה הנאשמת לכפור בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. אציין בהקשר זה כי במקרה שלפני, התיק החל בבקשה רשות להישפט, תחת תשלום קנסות מנהליים. צדק ב"כ המאשימה בכך שהדגיש (עמ' 18 ש' 12 לפרוטוקול) כי גם עד לשלב ההקראה עמדה בפני הנאשמת האפשרות לחזור בה מבקשתה להישפט, ובמקרה כזה היה מושת עליה קנס מנהלי בלבד, ללא הרשעה. לדעתי, במקרה כגון זה, שבו יכולה היתה הנאשמת לשלם את הקנס שהושת עליה, ללא הרשעה, והיא בחרה בכל זאת לנהל את ההליך מתחילתו עד סופו, על בית הדין להביא עובדה זו כשיקול משמעותי כנגד אי-הרשעה. זאת, אפילו אם בנסיבות קיימים שיקולים המטים את הכף לכיוון אי-הרשעה.

4.ובאשר לשיקולים אלה – בפרשת חברת השמירה, שבה הסתמך בית הדין הארצי על הלכת נמלי ישראל וזיכה נאשמת מעבירה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ד-1994, סקר בית הדין את השיקולים שיש לשקול בטרם יגיע בית הדין למסקנה כי מתקיימות במקרה מסויים אותן נסיבות יוצאות דופן שבהן הנכון הוא להימנע מהרשעת תאגיד. בית הדין יישם את אותן ההלכות על המקרה שהיה בפניו. נפסק שם, כי בין היתר לאור העובדה שבאותה פרשה לא היתה מחלוקת כי מבצעי העבירה היו מנהלים זוטרים בחברה, שפעלו בניגוד למדיניות המוצהרת של החברה, וכן לאור העובדה שהוכח בפני בית הדין שם כי קיים היה חשש של ממש לפגיעה במוניטין של החברה ככל שתורשע, הנכון הוא להימנע מהרשעתה.

5.ברם, באותו המקרה הוצגו בפני בית הדין מסמכים שהעידו על כך שהפגיעה האפשרית במוניטין החברה, לרבות במכרזים עתידיים, איננו חשש גרידא (ראו בסעיף 48 לפסק הדין בעניין חברת השמירה). לעומת זאת, במקרה שלפנינו הנאשמת אמנם טענה כי הרשעתה תגרום לה לנזק בלתי מידתי לעומת חומרת העבירה, אך מלבד עדות בעל-פה שניתנה בעניין זה על ידי מר אופק, לא הוגשו לנו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לאשש טענה זו. דומה כי קבלת עמדת הנאשמת ואי-הרשעתה בתיק זה רק על יסוד טענתה שבעל-פה, שלא מגובה בעדויות נוספות או מסמכים בכתב, המוכיחים את הטענה כי ההרשעה עשויה לגרום לנזק ממשי ובלתי מידתי, משמעותה הפיכת אותו החריג שנקבע בפסיקה – בדבר אי-הרשעה – לכלל. לכל זאת אוסיף כי מר אופק הוסיף וטען, במענה לשאלת באת כוחו ובנסיון לחזק את הטענה כי הנכון הינו שלא להרשיע במקרה שלפני, כי הנאשמת עוסקת בפעילות ציבורית והתנדבותית רבה (עמ' 18 ש' 3). ברם, גם טענה זו נותרה כטענה בעלמא, ולא גובתה במסמך כלשהו. על כן איני מוצא לנכון להביאה בחשבון במאזן שיקולי.

6.אציין עוד באשר לטענת הנאשמת כי העבירה שבה הורשעה הינה עבירה שמידת חומרתה הינה מזערית, כי אף בעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, בדבר חשיבותה של החובה החוקית המוטלת על מעסיק להחזיק במסמכי ההעסקה במקום עבודה. תכליתה המובהקת של הוראת חוק זו הינה לאפשר פיקוח אפקטיבי על תנאי העסקת עובדים זרים בישראל. אף אם אי החזקת מסמכים במקום העבודה אינה עבירה חמורה, הרי שחשיבותה במכלול ההסדרים שמטרתם להבטיח את תנאי העסקתם של עובדים זרים בישראל, לרבות מתן אפשרות לפיקוח אפקטיבי מצד הרשויות על שמירת התנאים האלה על ידי מעסיקים, אינה מזערית בעיני.

7.לאור כל האמור, ולאחר שהבאתי בכלל חשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין זה, איני מוצא לנכון להיענות לבקשה לבטל את הרשעת הנאשמת בתיק זה.

הסדר הטיעון

8.כפי שצייתי בפתח הדברים, הצדדים הגיעו ביניהם להסדר טיעון לפיו ככל שאדחה את העתירה לענישה ללא הרשעה, יוטל על הנאשמת קנס בסך 10,000 ₪, בצירוף לחתימתה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה במשך שלוש שנים. ההסדר נראה לי סביר בנסיבות העניין. זאת, בין היתר בשים לב למועד שחלף מאז ביצוע העבירה, ובשים לב לעובדה שמדובר בכפל הקנס המנהלי שהוטל במקור. על כן אני מחליט לאשרו.

10.אשר על כן אני גוזר בזאת על הנאשמת תשלום קנס בסך 10,000 ₪. הקנס ישולם עד ליום 2.6.13.

כמו כן אני מורה כי עד ליום 2.6.13 תחתום הנאשמת על התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע מעבירה על חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, וזאת במהלך שלוש השנים הבאות.

באי כוח הצדדים הביעו הסכמתם לכך שגזר הדין יישלח אליהם בדואר, וכך ייעשה.

ניתן היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: